היום אני רוצה לדבר על האידאלים. כמעט לכל אחד מאיתנו היה חלום בילדותו להיות משהו כשיהיה גדול. אחד רצה להיות וטרינר, שני – טייס, שלישית – זמרת. היום גדלנו ואצל רובנו החלומות האלה התפוגגו, נשכחו או נמחצו תחת הלחצים החברתיים וקשיי החיים.
אבל עדיין, איכשהו אנחנו שואפים לעיסוקים כאלה או אחרים. אפילו אפשר להגיד אחרת – אנחנו רוצים הערכה, כבוד עצמי והחלום שלנו – להגיע להגשמה עצמית עד גיל אצמע החיים. כן, ממש לפי פירמידת הצרכים של מאסלו.
המקצוע שלי – קידום עסקים קטנים אך ככה יצא שרוב הסביבה שלי – אנשי האומנות ובעלי מקצועות חופשיים מכול התחומים: כותבים, צלמים, אנשי תיאטרון, קולנוע ועוד. גם בין לקוחותינו ישנם אנשי האומנות.
עסקים אלה יכולים להיות שונים לחלוטין בז'אנר, אך יש להם מכנה משותף שהוא בדרך כלל התקציב המוגבל והשאיפות הגדולות. ברוב המקרים עסק כזה יכול לשווק כמה מוצרים שונים: גם מוצר אידאליסטי וגם מסחרי. מה הכוונה?
אני אדגים על מוסד ללא כוונת רווח X.
מטרה הגבוהה של עמותה – לעזור לעולים ללמוד אהוב את ישראל כמולדתם. העמותה עושה זאת בעזרת הטיולים האקסקלוזיביים למקומות נדירים בישראל. הם אוספים קבוצות האנשים, מארגנים אוטובוס, מדריך מוכשר ונוסעים. דיברתי עם יושבת ראש העמותה רואיתי בעינייה עד כמה זה חשוב לה. אחרי הבירורים הבנו ש"מוצר" זה לא מביא לה תועלת כלל (אני מדברת על התועלת שנמדדת בשקלים חדשים) . במקרה הכי טוב שהאוטובוס מתמלא מאזן רווח הפסד יהיה אפס . מה שהיא רצתה –להתחיל בקמפיין פרסומי בפייסבוק על מנת למשוך אנשים נוספים לטיולים אלה. שתבינו – מצב הכספי של העמותה קודר, וזה ממש לא הזמן לבזבז את התקציב האחרון. שאלנו אותה – אולי יש לעמותה מוצרים נוספים שיותר משתלמים מבחינת עלות-תועלת? כן, היא אמרה, החוגים. לעמותה פועלים כמה חוגי ילדים שמאפשרים לפתוח עוד לפחות 4 כיתות. הסתבר שהחוגים מסוגלים לספק לעמותה סוג של ביטחון כלכלי.
כבר הבנתם איזה מוצר מהשניים אידאליסטי ואיזה מסחרי?
אישה זו לא ראתה בחוגים צ'אנס להרים את העמותה. היא רוצה להגדיל את כמות הטיולים, כי יש לה חזון – לפתוח בפני כמה שיותר עולים את ארץ ישראל. חזון יפה מאוד.
אבל.
להשקיע את התקציב בפרסום טיולים זה אומר לרושש את העמותה לגמרי. לעומת זאת, להשקיע את התקציב בחוגים – זה אומר להזרים לעמותה תקציב נוסף. מה ניתן לעשות עם התקציב? להוציא על שיווק הטיולים. כן, אני אומרת להוציא, כי טיולים אינם מביאים הכנסה. במקרה הכי אופטימי הם מכסים את ההוצאות.
כמובן, שלתקופה מסוימת צריך לוותר על הטיולים כלל, לדחות אותם לרגע שזה יתאפשר כלכלית.
דוגמה נוספת – תאטרון מקומי לדוברי רוסית
תיאטרון קיים מעל 10 שנים. לתיאטרון רפרטואר גדול של הצגות מבוגרים ו2 הצגות ילדים – כל ההצגות בשפה רוסית. בישראל הצגות ילדים ברוסית מאוד פופולאריות וזה שוק יחסית פתוח. מבחינת ההצגות ברוסית למבוגרים – התחרות קשה יותר כי מגעים תיאטראות מרוסיה ודוברי רוסים מעדיפים ללכת להצגה מפורסמת עם שחקנים מפורסמים. על מנת להרוויח תקציב לתיאטרון – צריך להשקיע בהצגות ילדים יותר ולתקופה מסוימת לשים בצד את הצגות מבוגרים אלא אם כן לעבור לעברית.
ההחלטה למצב את התיאטרון כתיאטרון ילדים לא פשוטה. כי לבמאים יש אגו, כי הם לא צעירים וכי זה אף פעם לא היה החלום שלהם. קיימת גם סכנה שהמעבר הזה להצגות ילדים יהיה בלתי הפיך – כי אנחנו יודעים טוב שזמני הוא הכי קבוע. הם רואים באופק את המעבר לשפה העברית, אבל לא בשנה קרובה. נכון להיום תיאטרון צריך להרוויח, כדי להתקיים. מה תמליצו לו?
זה הכל לא פשוט.
אבל אני רק רוצה לבקש מכם דבר אחד:
לפני שאתם מוותרים על המוצר או שירות כדאי לקחת בחשבון את כל הנסיבות. שקלתם טוב?
אם אחרי ששקלתם טוב אתם בטוחים שביכולתכם לוותר על המוצר – תוותרו ובהצלחה. ואני אפילו טיפה מקנאJ
אבל אם המצב הכלכלי עדיין מצריך להמשיך במכירת המוצר או שירות – חכו.
תשקיעו במוצר רווחי כי מהלך זה יאפשר לכם לעסוק במה שאתם אוהבים באמת וגם להרוויח כסף. זה נכון שאנחנו כולנו אנשים רוחניים, אבל גם אנשים רוחניים צריכים לאכול ולגדל ילדים.
